כדי להבין כאב ומצוקה רגשית - שאל את עצמך "כיצד" ולא "למה".
כאשר מתמקדים ועוסקים מרבית הזמן בסיבות לכאב ומצוקה נפשיים, ישנה סבירות גבוהה להחרפת הכאב מאשר שיפור והקלה בו. הדבר נכון בעיקר כאשר המטרה הלא מודעת לבחינת הסיבות למצוקה, היא לגרום תחושות אשם.
המאבק ההישרדותי מתחיל כבר בילדות המוקדמת. הורים אשר אינם מותאמים לצרכי ילדיהם, עלולים ליצור תחושה של חוסר אונים בילדיהם. ילדים מרגישים חסרי אונים לנוכח תחושה שהם אינם אהובים, מובנים ומוגנים על ידי הוריהם. ההורים אינם מעניקים להם תחושת תמיכה, הכלה וחשים שהם חיים בסביבה כאוטית ולא יציבה. הכעס מתפתח מתוך הכאב והמצוקה הרגשית.
כדי להצדיק את האשמה, אנו נוטים להעצים את הכאב. ייחוס אשמה לאחר מעצימה את הכעס, כשהמטרה היא ל"להעניש" את הפוגע. לכעס ולזעם יש תפקיד ביולוגי, הוא מנגנון הישרדותי-הגנתי, אשר באופן זמני מקהה את הכאב ומספק פרץ של אנרגיה וביטחון להדוף את הפגיעה. כעס וזעם הם מנגונוני הגנה הבאים, זמנית, להגן מפני פגיעה וכאב. אך לחזרתיות על דפוס זה, יש אפקט מצטבר והוא גורם נזק לטווח ארוך משום שהוא אינו מאפשר לפתח מנגנוני חיוביים אחרים.
כאשר משתמשים בכעס/האשמה באופן קבוע, הדבר הופך לדפוס כרוני ולמנגנון הגנה אשר, מטבע הדברים, מעצים את הטינה כלפי האחר/ים. מדובר במנגנון רגשי אשר מיועד להגן על אגו שברירי מתוך רצון לא להיפגע. לרגשות טינה וכאב אין נטיה להירפא או להשתפר מעצמם, משום שהתחושה היא שהם נגרמו על ידי עולם לא הוגן. אנשים המשתמשים במנגנונים של כעס והאשמה מנסים לשלוט במה שהאחרים חושבים על ידי זלזול, ביטול, נסיון לתקן ונסיון את האחר. למעשה נוצר מצב פרדוקסלי שבו את מחזקים את הפגיעות של עצמם במקום לצמצם אותה.
האשליה שבשליטה: חיפוש שליטה במקומות הלא נכונים.
השמוש בכעס יוצר אשליה של שליטה. זהו דפוס המלווה את האדם מילדות לבגרות ומקנה הרגשה ואשליה שבאמצעותו ניתן לשלוט באחרים פיזית ורגשית.
מסתבר יש לנו מעט מאוד שליטה על הדברים שיש להם השפעה עמוקה על חיינו: כמה יכולנו לבחור את ההורים שלנו? האם אנחנו יכולים ויכולנו להחליט על מחלות, תאונות, מוות? או על היכן, מתי ולמי להיוולד? האם הייתה לנו שליטה על הסיטואציה המשפחתית אליה נולדנו, מבחינה רגשית, כלכלית, וכדומה? האם הייתה לנו שליטה על חוויות ילדות מוקדמות במשפחה, בבית הספר, בסביבה החברתית?
לשלוט במשמעות החיים
אין לנו ולא הייתה לנו יכולת לשלוט במרבית המצבים להם נולדנו, אשר הכתיבו את מהלך חיינו הבוגרים. אך יש לך שליטה מוחלטת על המשמעות שנותנים לנסיבות אלה בחיינו הבוגרים. כאשר אנו שולטים במשמעות שנותנים לנסיבות החיים (ככל שניתן), מתהווה תחושה של מטרה והעצמה משום שזה המקום לשלוט ולמנף את הקשיים מהעבר לעתיד טוב יותר. הקושי נוצר כאשר אנו מרגישים שליטה על ידי ביטול עצמי או ביטול אחרים. אז נוצרת תחושה של חוסר אונים כרוני, המאופיין על ידי "רכבת הרים" רגשית כלפי עצמך וכלפי האחרים.
במקום להתמקד בסיבות האפשריות של הכאב והפגיעות, נסה לברר מה המשמעות של אירוע פוגע ומה אתה יכול לעשות כדי להרפא ולשפר. חשוב לעשות הערכה זו ללא ביקורת ושיפוט עצמי אלא מתוך חמלה, קבלה ואמפטיה של וכלפי עצמך. אחת הדרכים העוצמתיות בריפוי היא נתינת משמעות מחודשת לאירועים שלא הייתה לך שליטה עליהם. החוכמה היא לשאול את עצמך כיצד לשפר את מצבך ופחות למה זה קרה לי...
לדוגמא: אני מרגיש לבד, מבודד, נבגד ?
לשנות ל: כיצד אני יכול לפעול כדי לשפר ולרפא תחושות אלה?
אני יכול להכיר בכך שיש לי כוח, חוסן, וערך כדי לרפא את הכאב הזה לאורך זמן. נשאר נאמן לערכים העמוקים ביותר שלי, מתמקד ביצירת ומציאת ערך רב יותר בחיים שלי, מתקרב לאנשים אשר אהובים עליי, מכיר בחולשות האנושיות שקיימות בבן/בת הזוג שלי ובעצמי. מעריך את האפשרויות שלי לעתיד טוב יותר.
לעיסוק מתמיד בסיבות שגרמו כאב רגשי, יש נטיה לדחוף אותנו עמוק יותר אל תוך כעס, כאב ומרירות; פרשנות מחודשת ונתינת משמעות לאירועים, מעוררת מוטיבציה לריפוי ושיפור, מהווה מניע לעבר עתיד טוב יותר.
משמעות לעומת ביטוי
הבעת רגשות שליליים מבלי לשנות את המשמעות שאתה נותן להם, רק מפעיל ומעצים אותם, גורם לעומס ותשישות רגשיים אשר אינם מביאים לשינוי חיובי. גרוע מכך, חזרה עקבית על רגשות שליליים יוצר תחושה של תקיעות. הדבר גורם להתנהגות כמעט יש אנשים ברי מזל המסוגלים, בכוחות עצמם, להתנגד לאותו עיסוק מתמיד בהאשמה וכעס. יש אנשים ברי מזל המסוגלים, בכוחות עצמם, להתנגד לאותו עיסוק מתמיד בהאשמה וכעס. אוטומטית של כעס החוזר על עצמו, כמו לדוגמא המריבות החוזרות על עצמן עם בן/בת זוג, בן משפחה אהוב וכדומה. במריבות אלה אין משמעות חיובית ומשפרת אלא חזרתיות ותקיעות במקום כואב ופגיע.
כאשר אנו חוזרים באופן עקבי על אותן הטעויות, נראה כי ממשיכים בדפוס של הבעת רגשות שליליים או מתנהגים את הרגשות השליליים מבלי לשנות את המשמעות שנותנים להם. כלומר, לא מתמקדים בריפוי ושיפור.
אי ויתור על העיסוק במה היה בעבר, המקום הקורבני, תחושת חוסר ערך וכעס מעצימים את הכאב והפגיעה הרגשית. הפגיעה הרגשית מורכבת ממשתנים רבים ויחסי גומלין שהיו בעבר ושלא הייתה לנו שליטה עליהם. סביר להניח כי התמקדות בסיבות שהביאו לכאב, יעצימו את תחושת הפגימות והפגיעות, ולא יביאו לפעולה מתקנת או מועילה.
לדעת כיצד נכנסת למלכודת לא תועיל הרבה כדי להוציא אותך ממנה, אבל הדבר יכול לעזור לך להימנע בעתיד מלהכנס למלכודות כאלה. ניתוח נסיבות העבר הוא קל ויעיל יותר לאחר שיפור ותיקון המצב הרגשי, כאשר יש לנו יותר משאבים נפשיים זמינים כדי להעריך במדוייק את הסיבות והנסיבות שהיו בעבר ולגבש אסטרטגיות התמודדות טובות יותר בעתיד. זאת במטרה להרגיש רווחה נפשית גדולה יותר וחיפוש דרכים כיצד לא להיכנס ולהימנע ממלכודות רגשיות בעתיד.
ככל שתוכל לפעול להכרה ביכולת שלך לתת משמעות מחודשת לנסיבות החיים, כך תזדקק פחות לכוח כדי להשליט את דעותיך על אחרים. פעולה כזו עשויה לעזור לאזן את מערכות היחסים שיש לאדם עם סביבתו. מישהו חכם אמר פעם: "אם אתה באמת מעריך את הכוח שלך, אתה לא צריך להוכיח זאת".
ישנם אנשים ברי מזל המסוגלים, בכוחות עצמם, להתנגד לאותו עיסוק מתמיד בהאשמה וכעס. לצידם יש את האחרים שאינם מסוגלים לעזור לעצמם, הם תקועים בתוך לופ בלתי אפשרי של כעס, זעם ואשמה. אם אתה מוצא עצמך בקטגוריה השניה, ייתכן מאוד שאתה זקוק לעזרה מקצועית כדי לצאת מהלופ, להקל על הכאב הרגשי, למצוא את המשאבים והדרך לשפר ולרפא את פצעי הילדות המוקדמות.
אתר: טיפול פרטני (אישי), זוגי ומשפחתי | טיפול זוגי במרכז הארץ
